מערכות אגירת אנרגיה בסוללות ליתיום — בין אם מערך BESS תעשייתי ובין אם מערכי UPS בחוות שרתים — מחייבות בישראל עמידה בדרישות בטיחות אש וסביבה כתנאי להקמה ולהפעלה. הדרישות המרכזיות כוללות ככלל אישור והנחיות של רשות הכבאות וההצלה, עמידה בתקינה הישראלית הרלוונטית ובראשה ת"י 1928, הפרדות אש ומרחקי בטיחות, ולעיתים גם ממשק לדיני החומרים המסוכנים והיתר רעלים. מאז 2025 ניכרת מגמת החמרה בדרישות, והמסקנה המעשית ליזמים ולמפעלים ברורה: את סוגיית האגירה צריך לפתור בשלב התכנון — לא אחרי שהציוד כבר הוזמן.
למה סוללות ליתיום הן סיפור אחר: בריחה תרמית
הסיכון הייחודי של סוללות ליתיום-יון הוא תופעת ה"בריחה התרמית" (Thermal Runaway): כשל פנימי בתא בודד — כתוצאה מפגם ייצור, נזק מכני, טעינת-יתר או חימום חיצוני — מתחיל תגובה כימית שמייצרת חום בעצמה. החום מדליק תאים שכנים, וכך נוצרת שרשרת שמזינה את עצמה ומתפשטת בין מודולים וארונות שלמים.
שריפה כזו שונה מהותית משריפה "רגילה": היא משחררת גזים דליקים ורעילים, קשה מאוד לכיבוי באמצעים קונבנציונליים, ועלולה להתלקח מחדש שעות ואף ימים אחרי שנראה שכובתה. לכן הרגולציה אינה מסתפקת באמצעי כיבוי, אלא דורשת גישה מערכתית: מניעה, גילוי מוקדם, בלימת התפשטות, פינוי גזים והגנה על הסביבה — כולל היבטים של נגר מי כיבוי מזוהמים.
מסגרת הדרישות בישראל — ומגמת ההחמרה
הוראות רשות הכבאות וההצלה
רשות הכבאות וההצלה פרסמה הוראות והנחיות ייעודיות למערכות אגירת אנרגיה בסוללות, והן מהוות בפועל את מסגרת הבטיחות המרכזית לאישור מתקנים כאלה. ההוראות עוסקות בין היתר במיקום המערכת ביחס למבנים ולשימושים רגישים, באמצעי גילוי וכיבוי, בניטור תרמי, בשילוט ובנגישות לכוחות הכיבוי. חשוב לדעת שההוראות מתעדכנות מעת לעת, ובמהלך 2025 חלה החמרה ניכרת בדרישות — כך שתכנון שהתבסס על מסמכים ישנים עלול להתגלות כלא רלוונטי. את הדרישות המדויקות יש לאמת מול ההוראות התקפות במועד התכנון.
ת"י 1928 והתקינה הנלווית
לצד הוראות הכבאות, התקינה הישראלית — ובראשה ת"י 1928 העוסק במערכות אגירת אנרגיה בסוללות — מגדירה דרישות בטיחות למערכות עצמן ולהתקנתן. בפועל נדרשת ככלל הלימה בין המערכת המסופקת (שלרוב מיוצרת לפי תקינה בינלאומית) לבין הדרישות הישראליות, וזהו אחד התחומים שבהם פערים מתגלים מאוחר מדי — בשלב האישורים.
הפרדות אש ומרחקי בטיחות
עקרון מרכזי בכל הדרישות הוא בלימת אירוע: הפרדות אש בין ארונות סוללות, בין המערך לבין מבנים סמוכים ובין האגירה לשימושים אחרים באתר. ההפרדות מתורגמות למרחקים, לאלמנטים עמידי-אש ולעיתים למבנה ייעודי — ולכן יש להן השלכה ישירה על תכנון המגרש, על ניצול השטח ועל העמדת הציוד. מערך אגירה שנדחס לפינה "שנשארה פנויה" הוא מתכון לדרישת שינוי יקרה בהמשך.
הממשק לחומרים מסוכנים והיתר רעלים
מעבר לבטיחות האש, למערכות אגירה יש ממשק אפשרי לדיני החומרים המסוכנים לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993. השאלה אם נדרש היתר רעלים תלויה בסוגי החומרים ובכמויות שבאתר ביחס לספי התקנות — וסביב מתקן אגירה או חוות שרתים היא כמעט אף פעם לא נבחנת בבידוד: באותו אתר מאוחסנים לרוב גם סולר לגנרטורים, חומרי קירור וחומרים נוספים, והתמונה הכוללת היא שקובעת. גם היבטי אחסון, שילוט, נהלי חירום וטיפול באירוע חומ"ס נגזרים מכך. הרחבה על התהליך — בעמוד השירות חומרים מסוכנים והיתר רעלים.
שילוב האגירה בתכנון המתקן — חוות שרתים ותעשייה
בחוות שרתים, מערכי UPS ואגירה הם חלק בלתי נפרד מליבת המתקן — ולכן דרישות הבטיחות שלהם משתלבות במסכת רגולטורית רחבה שכוללת היתרי פליטה לגנרטורים, רעש, מים וחומ"ס. יזם שמטפל בכל דרישה בנפרד מגלה סתירות: מיקום שנבחר משיקולי חשמל מתנגש בהפרדות אש, ופתרון כיבוי שנבחר מאוחר דורש שינויי מבנה. סקירה מלאה של המסגרת הרגולטורית — בעמוד חוות שרתים ורגולציה סביבתית בישראל, ופירוט הליווי בעמוד שירותי סביבה לחוות שרתים.
בתעשייה, מתקני BESS מוקמים לרוב לצד מערכות סולאריות או כרכיב בניהול אנרגיה של המפעל. שם מתווסף אתגר: המתקן נכנס לאתר קיים, עם סביבת חומ"ס פעילה, רישוי עסקים תקף ותוכניות בטיחות קיימות — וכל אלה צריכים להתעדכן בהתאם.
איך ELM משלבת בטיחות אש בתכנון הסביבתי
הניסיון שלנו מלמד שדרישות אגירת אנרגיה בסוללות — דרישות כבאות, תקינה והפרדות אש — חייבות להיכנס לתמונה כבר בשלבי התכנון המוקדמים, כחלק מהתכנון הסביבתי הכולל של המתקן. אנחנו ממפים את הדרישות התקפות מול הרשויות, בוחנים את הממשק בין האגירה לשאר מערכי האתר (דלקים, קירור, חומ"ס, ניקוז), ומתרגמים את המכלול לתכנון אחד עקבי שמונע עיכובים והתייקרויות. כך עובד גם שירות התיכנון הסביבתי שלנו בפרויקטים מורכבים.
מתכננים מתקן אגירה, חוות שרתים או שדרוג אנרגיה למפעל? דברו איתנו — נשמח לבחון יחד את התמונה הרגולטורית המלאה לפני שהיא הופכת לבעיה.
שאלות ותשובות
האם מערכת אגירת אנרגיה בסוללות מחייבת אישור כיבוי אש?
ככלל כן. רשות הכבאות וההצלה פרסמה הוראות ייעודיות למערכות אגירה בסוללות ליתיום, ועמידה בהן — לרבות הפרדות אש, אמצעי גילוי וכיבוי ונגישות לכוחות כיבוי — היא בפועל תנאי לאישור המתקן. ההוראות הוחמרו במהלך 2025, ולכן יש לתכנן לפי הגרסה התקפה במועד ההגשה.
מה זו בריחה תרמית ולמה היא מסוכנת?
בריחה תרמית היא תגובת שרשרת בתאי סוללת ליתיום: כשל בתא בודד מייצר חום שמצית תאים שכנים, והאירוע מתפשט ומזין את עצמו. שריפה כזו משחררת גזים דליקים ורעילים, קשה לכיבוי ועלולה להתלקח מחדש — ולכן הדרישות מתמקדות במניעה ובבלימת התפשטות, לא רק בכיבוי.
האם סוללות ליתיום מחייבות היתר רעלים?
לא בהכרח, אבל ייתכן. הצורך בהיתר רעלים נקבע לפי סוגי החומרים והכמויות באתר ביחס לספים שבתקנות, והבחינה נעשית על מכלול החומרים במתקן — סוללות, סולר, חומרי קירור ועוד. מומלץ לבצע בדיקה מקצועית מוקדמת כחלק מהתכנון.
הבהרה: המידע בעמוד זה הוא מידע כללי ומקצועי בלבד, נכון למועד הפרסום, ואינו מהווה ייעוץ משפטי, חוות דעת רגולטורית רשמית או תחליף להתייעצות פרטנית מול הרשויות המוסמכות. הרגולציה הסביבתית מתעדכנת מעת לעת. אין להסתמך על התוכן לקבלת החלטות ללא ליווי מקצועי פרטני; ELM אינה אחראית להסתמכות על המידע ללא ייעוץ ספציפי.