השבת קולחין
השבת קולחין היא ניצול חוזר של שפכים שטוהרו במתקן טיהור שפכים (מט"ש) לצורך השקיה חקלאית, גינון ושימושים כלכליים נוספים. ישראל מובילה את העולם בתחום: מתוך כ-600 מיליון מ"ק שפכים הנאספים מדי שנה למערכות הביוב, יותר מ-80% מטוהרים ומושבים, רובם המכריע להשקיה חקלאית. התחום מוסדר בראש ובראשונה בתקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחין וכללים לטיהור שפכים), התש"ע-2010, המוכרות בשם "תקנות ענבר", הקובעות 37 פרמטרים של איכות, חובות ניטור ודיגום מפורטות ומנגנון היתרים לכל שימוש בקולחים.
מהי השבת קולחין ולמה היא מוסדרת בקפידה
קולחין הם שפכים שעברו טיהור במט"ש בהתאם לדרישות הדין. מבחינת משק המים הם מקור אסטרטגי: הם מחליפים מים שפירים בחקלאות ומפנים אותם לשתייה. אבל השבה לא מבוקרת טומנת סיכונים ממשיים, ובהם חשיפת הציבור למחוללי מחלות, המלחת קרקעות ומי תהום, פגיעה בגידולים רגישים והצטברות מתכות כבדות בקרקע. לכן הרגולציה עוסקת לא רק בשאלה כמה מטהרים, אלא גם למה מותר להשתמש בכל איכות, מי מאשר, ואיך מוכיחים עמידה לאורך זמן.
עד שנת 2010 נדרשו מתקני הטיהור לעמוד בשני פרמטרים בלבד. המצב השתנה בעקבות עבודתה של ועדה מקצועית בין משרדית, המוכרת כוועדת ענבר, שהוקמה בעקבות החלטת ממשלה בראשות ד"ר יוסי ענבר, אז משנה למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה. הוועדה הגישה את המלצותיה בתחילת 2003 וקבעה סל ערכים חדש ל-37 פרמטרים, בשלוש קבוצות: מדדים סניטריים וביוכימיים (קבוצה א'), מלחים ויונים (קבוצה ב') ומתכות (קבוצה ג'). ההמלצות עוגנו בתקנות שאושרו בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בינואר 2010, עם יישום מדורג של עד חמש שנים ולוח זמנים פרטני למתקנים שנקבעו בתוספת לתקנות.
השקיה ללא מגבלות מול השקיה מוגבלת
התקנות מבחינות בין שני יעדי סילוק עיקריים: השקיה חקלאית והזרמה לנחלים. בתוך ההשקיה החקלאית קיימת הבחנה נוספת בין השקיה ללא מגבלות, שבה מותר להשקות כל גידול לרבות ירקות הנאכלים חיים וגינון, לבין השקיה מוגבלת, שבה מותרים רק גידולים מסוימים. ההבחנה הזו היא לב העניין הכלכלי: קולחין באיכות שלישונית העומדים בערכי השקיה ללא מגבלות נמכרים לכל שימוש חקלאי, בעוד קולחין באיכות נמוכה יותר כובלים את החקלאי לסל גידולים מצומצם.
ערכי האיכות המרכזיים
אלה חלק מהערכים המרביים לממוצע חודשי שנקבעו בתוספת הראשונה לתקנות (למט"ש גדול):
| פרמטר | השקיה חקלאית ללא מגבלות | הזרמה לנחלים |
|---|---|---|
| צח"ב (BOD5), מג"ל | 10 | 10 |
| מוצקים מרחפים (TSS), מג"ל | 10 | 10 |
| צח"כ (COD), מג"ל | 100 | 70 |
| קולי צואתי, יח' ל-100 מ"ל | 10 | 200 |
| חנקן כללי, מג"ל | 25 | 10 |
| חנקן אמוניאקלי, מג"ל | 10 | 1.5 |
| זרחן כללי, מג"ל | 5 | 1 |
| כלוריד, מג"ל | 250 | 400 |
| נתרן, מג"ל | 150 | 200 |
| מוליכות חשמלית, dS/m | 1.4 | ללא ערך |
| חמצן מומס (ערך מזערי), מג"ל | 0.5 | 3 |
לצד הערך המרבי לממוצע החודשי נקבע לכל פרמטר גם ערך מרבי חד פעמי (למשל צח"ב 15 מג"ל, קולי צואתי 50 יח' ל-100 מ"ל בהשקיה). בנוסף, התוספת השנייה קובעת ערכים אזוריים שונים לחנקן, זרחן, כלוריד ומוליכות בשישה אזורים רגישים: כנרת, קישון, ירדן תחתון, חוף כרמל, נגב וערבה. באזור חוף כרמל, למשל, נדרש חנקן כללי של 25 מג"ל בלבד, בעוד באזורים אחרים הותרו עד 60 מג"ל. מי שמתכנן מאגר קולחין או מערך השקיה חייב לבדוק באיזה אזור הוא נמצא לפי המפה שבתוספת הרביעית.
מה מותר להשקות בהשקיה מוגבלת
כללי בריאות העם (טיהור מי שופכין המיועדים להשקיה), התשמ"א-1981, שנותרו בתוקף לצד תקנות 2010, קובעים אילו גידולים מותר להשקות בקולחין שאינם באיכות ללא מגבלות: גידולים שאינם למאכל אדם כגון כותנה, זרעים ומספוא יבש, גידולי תעשייה העוברים עיבוד כגון דגנים וסלק סוכר, וכן חורשות ויערות שאינם משמשים לנופש. השקיית גידול אחר טעונה הסכמה מראש ובכתב של המנהל הכללי של משרד הבריאות. חשוב לדעת: רק מט"ש קטן רשאי לטהר לערכי השקיה מוגבלת (צח"ב 20 מג"ל ומוצקים מרחפים 30 מג"ל בממוצע חודשי לפי התוספת השלישית). מט"ש גדול מחויב תמיד לאיכות המלאה.
רוצים להבין מה המשמעות עבור הארגון שלכם? צוות ELM זמין לשיחת ייעוץ ראשונית.
מי חייב: יצרני שפכים, מפעילי מט"ש ומפעלים
התקנות מטילות אחריות מקבילה על שתי חוליות. יצרן שפכים, כלומר רשות מקומית או מפעל המרחיק שפכים שלא דרך ביוב עירוני, חייב לטהר את שפכיו בכל עת, למנוע הזרמת שפכים שאינם מאפשרים למט"ש לעמוד בערכים, ולפקח בפועל על תפקוד המט"ש. הזרמת השפכים למט"ש אינה פוטרת את היצרן מאחריות לאיכות הקולחין בסוף התהליך. יצרן גדול מוגדר כמי שעומס המזהמים בשפכיו עולה על שווה ערך של 5,000 נפש, או 300 ק"ג צח"ב ליום, או 500 ק"ג צח"כ ליום, וסיווג זה קובע את היקף חובות הניטור.
מפעיל המט"ש נדרש לטהר תוך שימוש בטכניקה המיטבית הזמינה, הכוללת סינון וחיטוי או אמצעי שווה ערך, ולעמוד בכלל תקנה ייחודי למלחים: ריכוז הכלוריד בקולחין לא יעלה ביותר מ-80 מג"ל על ריכוזו במי האספקה, הנתרן ביותר מ-60 מג"ל, הבורון ביותר מ-0.2 מג"ל והמוליכות ביותר מ-0.5 dS/m. הכלל הזה מפנה את הזרקור אל המפעלים במעלה הזרם: תמלחות מריכוך מים, ממשטחי ייצור וממערכות קירור הן הגורם המרכזי לחריגות מלחים, ומולן פועלים גם כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), התשע"ד-2014, המגדירים שפכים אסורים ושפכים חריגים, תוכנית דיגום תאגידית ותעריפים מיוחדים. הרחבנו על כך במדריך המלא לטיפול בשפכי תעשייה.
ניטור ודיגום: מה נדרש בפועל
מערך הניטור הוא החלק התפעולי התובעני ביותר בתקנות, והוא בנוי בשלוש שכבות:
- תוכנית ניטור מראש: יצרן שפכים מגיש לאישור ממונה סביבה תוכנית ניטור ובקרה על כמות ואיכות השפכים לפחות 90 ימים לפני תחילת ההזרמה למט"ש, לרבות תוכנית נפרדת לניטור בורון, נתרן, כלוריד ומוליכות במי האספקה.
- דיגום שוטף ביציאה מהמט"ש: באמצעות דוגם מוסמך בלבד. במט"ש גדול המסלק להשקיה חקלאית: צח"ב, מוצקים מרחפים, צח"כ, קולי צואתי ועכירות פעמיים בשבוע; חנקן, כלוריד ונתרן פעם בשבוע; זרחן, בורון ומוליכות פעם בשבועיים; מתכות פעם בשלושה חודשים. במט"ש קטן התדירות יורדת לרוב לפעם בחודש ולמתכות פעם בשנה, אך אם הקולחין מיועדים להשקיה ללא מגבלות, ארבעה פרמטרים קריטיים (צח"ב, מוצקים, כלור נותר וקולי צואתי) נדגמים בתדירות של מט"ש גדול.
- ניטור רציף: מט"ש גדול חייב להתקין מכשירי ניטור רציפים לספיקה, הגבה (pH), עכירות, חמצן מומס ומוליכות, בתוספת כלור נותר במתקן המחטא בכלור ואמוניה במתקן המזרים לנחל, ולהעביר נתונים מקוונים ליצרני השפכים.
הדיגום מתבצע בימים שני עד חמישי אלא אם הותר אחרת, בדיגום מורכב יומי פרופורציונלי לספיקה עבור רוב הפרמטרים. בדיקות בתדירות חודשית ומעלה מבוצעות במעבדה מוכרת ומאומתות אחת לשלושה חודשים במעבדה מוסמכת בלתי תלויה. חובות הדיווח קשיחות: דוח חודשי לממונים ולרשות המים עד ה-15 בכל חודש, ודוח שנתי עד 1 באפריל הכולל תוכנית פעולה לתיקון חריגות, גרפים, התפלגות יעדי סילוק ותקלות מהותיות. התוצאות מתפרסמות לציבור.
אילו היתרים נדרשים ומאיזה רגולטור
שימוש בקולחין לעולם אינו עניין של איכות בלבד. תקנה 9 לתקנות קובעת שרשרת אישורים לפי יעד הסילוק:
- השקיה חקלאית: נדרשים היתר לפי סעיף 65א לפקודת בריאות העם ממשרד הבריאות (בפועל דרך מהנדס התברואה המחוזי), אישור או הסכמה לפי כללי 1981, וכן הקצאת מים כדין לפי חוק המים מרשות המים. שלושת הרכיבים מצטברים: איכות מצוינת אינה מייתרת את ההיתר, והיתר אינו מייתר את ההקצאה.
- הזרמה לנחל: טעונה צו הרשאה לפי חוק המים, הניתן על ידי ועדה ברשות המים הבוחנת את נחיצות ההזרמה, איכות הקולחין ורגישות הנחל. הזרמה נתפסת כברירת מחדל שלילית: המדיניות מעדיפה השבה, והזרמות מאושרות בעיקר בחורף או במקומות ללא צרכן חקלאי.
- כל שימוש כלכלי אחר (תעשייה, קירור, שטיפה): אישור פרטני מממונה בריאות והקצאה לפי חוק המים.
לצד מסלול ההיתרים פועלת ועדת חריגים סטטוטורית שחבריה ממונה סביבה, ממונה בריאות ומנהל רשות המים. הוועדה מוסמכת להחמיר ערכים, להוסיף פרמטרים, לשנות תדירויות ניטור, וגם להקל: לבקשה מנומקת הנתמכת בחוות דעת מומחה היא רשאית לאשר הקלה בערכים לתקופה של עד חמש שנים, ובלבד ששוכנעה שאין סיכון למקורות מים, לבריאות הציבור, לקרקע או לגידולים. הדיונים פומביים, הבקשות מתפרסמות באתרי המשרדים, ולציבור עומדות 21 ימים להגשת הערות. הקלות הנוגעות להשקיה חקלאית טעונות הסכמת מנכ"ל משרד החקלאות, וקולחין עם כלוריד מעל 350 מג"ל או נתרן מעל 250 מג"ל לא ייחשבו בשום מקרה לאיכות ללא מגבלות.
אכיפה, פערים בשטח וסיכונים
הפרת התקנות היא עבירה לפי פקודת בריאות העם, וזיהום מקור מים גורר אחריות לפי חוק המים, לרבות צווים מנהליים וסנקציות פליליות. בפועל, הפער בין הדרישה למציאות עדיין ניכר: ביקורת של מבקר המדינה שפורסמה בתחילת 2024 מצאה שכ-40 מתוך 87 המט"שים הגדולים בישראל עדיין אינם מטהרים לרמה השלישונית המאפשרת השקיה ללא מגבלות. עבור יצרן שפכים או מפעיל, המשמעות של חריגה אינה רק אכיפה רגולטורית: קולחין חורגים עלולים לגרום נזק לקרקע ולגידולים של צרכני המים, עם חשיפה אזרחית נלווית, ובמקרים של חריגות מלחים גם לחיוב בתעריפים מיוחדים במעלה הזרם. סקירה רחבה של כלי האכיפה הסביבתית זמינה במאמר על אכיפה סביבתית ועיצומים כספיים.
טעויות נפוצות שאנחנו פוגשים: תכנון מערך השבה בלי לבדוק את הערכים האזוריים שבתוספת השנייה; התעלמות מכלל תוספות המלחים ביחס למי האספקה, שמכשיל מט"שים גם כשערכי הסף המוחלטים נשמרים; הגשת תוכנית ניטור באיחור או בלי רכיב מי האספקה; והנחה שגויה שהיתר הבריאות מייתר את הצורך בהקצאה מרשות המים. מומלץ לוודא את הדרישות מוקדם, עוד בשלב קביעת התנאים הסביבתיים ברישיון העסק.
ההקשר הרחב: רישוי סביבתי משולב
חוק הרישוי הסביבתי המשולב, שייכנס לתוקף בהדרגה החל מ-2027, צפוי לאחד עבור מפעלים בעלי השפעה סביבתית גבוהה שורה של היתרים סביבתיים למסלול אחד עם היתר משולב. תחום השפכים והקולחין ישולב בהדרגה בתנאי ההיתר המשולב, ודרישות הטיפול יתבססו על הטכניקה המיטבית הזמינה (BAT) בדומה לנהוג באיחוד האירופי. מפעלים שמערך השפכים שלהם גובל בהשבת קולחין, בין כיצרני שפכים ובין כצרכני קולחין לתעשייה, צריכים להיערך לכך שהדרישות ייבחנו מחדש במסגרת ההיתר. פירוט מלא במדריך על רישוי סביבתי משולב.
איך ELM מלווה
ELM מלווה מפעלים, רשויות ויזמים בכל שרשרת ההשבה: אפיון שפכים ובדיקת עמידה בערכי התקנות, הכנת תוכניות ניטור ובקרה והגשתן לממונים, ליווי מול ועדת החריגים ובקשות הקלה, ייצוג בהליכי צו הרשאה והיתרי השקיה, ותכנון הנדסי של מתקני טיפול בשפכים ומערכי השבה. הגישה שלנו משלבת את הדרישה הרגולטורית עם האילוץ התפעולי והכלכלי של הלקוח. שאלות נפוצות נוספות ריכזנו בשאלות ותשובות בנושא מים, שפכים וקרקע.
שאלות ותשובות
מה ההבדל בין שפכים לקולחין?
שפכים הם פסולת נוזלית המורחקת בהזרמה, לפני טיפול. קולחין הם שפכים שטוהרו במתקן טיהור שפכים (מט"ש) בהתאם לתקנות בריאות העם משנת 2010. רק שפכים שעברו טיהור לערכי האיכות שבתקנות רשאים לשמש להשקיה, וגם אז בכפוף להיתרים: היתר ממשרד הבריאות, אישור לפי כללי 1981 והקצאת מים מרשות המים. שפכים גולמיים או מטוהרים חלקית אסורים בשימוש חקלאי.
מהי השקיה ללא מגבלות ומה נדרש כדי לעמוד בה?
השקיה ללא מגבלות היא השקיה חקלאית בכל סוג גידול, כולל ירקות הנאכלים חיים וגינון, ללא הגבלה על סוג הגידול. כדי לעמוד בה הקולחין חייבים לעמוד בכל 37 הפרמטרים שבתוספת הראשונה לתקנות, ובהם צח"ב 10 מג"ל, מוצקים מרחפים 10 מג"ל, קולי צואתי 10 יחידות ל-100 מ"ל, חנקן כללי 25 מג"ל וכלוריד 250 מג"ל בממוצע חודשי. הטיהור מחייב טכניקה מיטבית זמינה הכוללת סינון וחיטוי, ובאזורים רגישים חלים ערכים אזוריים שונים.
אילו גידולים מותר להשקות בקולחין שאינם באיכות ללא מגבלות?
לפי כללי בריאות העם משנת 1981, השקיה מוגבלת מותרת רק בגידולים שאינם למאכל אדם כגון כותנה, זרעים ומספוא יבש, בגידולי תעשייה העוברים עיבוד כגון דגנים וסלק סוכר, ובחורשות ויערות שאינם משמשים לנופש. השקיית כל גידול אחר טעונה הסכמה מראש ובכתב של המנהל הכללי של משרד הבריאות. בנוסף, רק מט"ש קטן רשאי לטהר לערכי השקיה מוגבלת; מט"ש גדול מחויב תמיד לאיכות המלאה.
באיזו תדירות חייב מט"ש לדגום את הקולחין?
התדירות תלויה בגודל המט"ש וביעד הסילוק. מט"ש גדול (עומס מעל שווה ערך של 5,000 נפש) המסלק להשקיה דוגם צח"ב, מוצקים מרחפים, צח"כ וקולי צואתי פעמיים בשבוע, חנקן וכלוריד פעם בשבוע, זרחן ובורון פעם בשבועיים ומתכות פעם בשלושה חודשים, בנוסף לניטור רציף של ספיקה, עכירות, חמצן מומס, הגבה ומוליכות. במט"ש קטן רוב הפרמטרים נדגמים פעם בחודש ומתכות פעם בשנה. הדיגום מבוצע על ידי דוגם מוסמך בלבד, והתוצאות מדווחות לרגולטורים מדי חודש עד ה-15 בחודש.
מה עושים כשהמט"ש לא מצליח לעמוד בערך מסוים?
ניתן לפנות לוועדת החריגים הסטטוטורית, שחבריה ממונה סביבה ממשרד להגנת הסביבה, ממונה בריאות ממשרד הבריאות ומנהל רשות המים. לבקשה מנומקת בכתב, הנתמכת בחוות דעת מומחה, הוועדה רשאית לאשר הקלה בערכים לתקופה של עד חמש שנים, בתנאי ששוכנעה שאין סיכון למקורות מים, לבריאות הציבור, לקרקע או לגידולים. הבקשה מתפרסמת לציבור ל-21 ימי הערות, והקלות הנוגעות להשקיה חקלאית טעונות הסכמת מנכ"ל משרד החקלאות.
איך רפורמת הרישוי הסביבתי המשולב תשפיע על תחום הקולחין?
חוק הרישוי הסביבתי המשולב, שייכנס לתוקף בהדרגה החל מ-2027, מאחד עבור מפעלים בעלי השפעה סביבתית גבוהה שורה של היתרים סביבתיים להיתר משולב אחד, עם דרישות המבוססות על הטכניקה המיטבית הזמינה (BAT). מפעלים שהם יצרני שפכים משמעותיים או צרכני קולחין לתעשייה צריכים להיערך לבחינה מחודשת של דרישות הטיפול בשפכים במסגרת ההיתר המשולב, ומומלץ למפות פערים מול ערכי התקנות עוד לפני הגשת הבקשה.